החלטה בתיק עמ"ת 17764-12-12

1.         לפני ערר על החלטתו מיום 15.11.12 של בית משפט השלום (כב' השופטת חנה מרים-לומפ) אשר ניתנה במסגרת מ"ת 1492-08-12. בהחלטה זו קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.         העורר הנו תושב ירושלים. ביום 7.3.2004 הוא נדון בבית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון ל-26 שנות מאסר בשל ביצוע מספר פיגועי ירי לעבר כלי רכב ישראלים. העורר שוחרר מהמאסר ביום 18.10.11 במסגרת "עסקת שליט", וזאת מכוח צו הקלה בעונש שניתן על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון. אחד מתנאי השחרור היה, כי העורר לא ייכנס לשטחי יהודה והשומרון אלא בהיתר מראש. בנוסף, ביום 6.12.11 הוצא צו האוסר על כניסתו של העורר לאזור יהודה והשומרון.

3.         על פי החשד, ביום 7.7.12 נסע העורר עם חברו לכפר א-רם המצוי בשטחי יהודה והשומרון וכן לכפר ביטוניא המצוי מעבר לגדר ההפרדה בשטחי יהודה והשומרון. על פי החשד, לאחר שהעורר וחברו שהו זמן מה בביטוניא, הם נסעו לכפר א-רם ושהו שם זמן נוסף. כאשר הגיעו למחסום היציאה מא-רם ביקש העורר מחברו שלא יאמר לשוטרים כי השניים היו בביטוניא אלא בכפר א-רם בלבד, וזאת מכיוון שנאסר עליו להיכנס לשטחי יהודה והשומרון.

4.         בעקבות כניסתו לאזור יהודה והשומרון ננקטו נגד העורר שני הליכים מקבילים. מצד אחד, ננקטים נגד העורר, בבית המשפט הצבאי, הליכים שנועדו לבטל את החנינה שניתנה לו במסגרת "עסקת שליט". במקביל, ביום 1.8.2012 הוגש נגד העורר, בבית משפט השלום בירושלים, כתב אישום בו הוא מואשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית והדחה בחקירה. בצדו של כתב אישום זה הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים. במסגרת זו, נעצר העורר בתחילה מעת לעת עד לדיון בבקשה, וביום 15.11.12 ניתנה החלטה בבקשה עצמה בגדרה, כאמור, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. יוצא אפוא, כי בשלב זה עצור העורר הן מכוח ההליכים המתנהלים נגדו בבית המשפט הצבאי באזור יהודה והשומרון והן מכוח החלטת בית משפט השלום בירושלים.

5.         הערר שלפניי מופנה נגד החלטתו של בית משפט השלום בירושלים. ב"כ העורר העלה מספר טענות, ואולם הטענה העיקרית בה התמקד היא, שהעורר נתון במעצר תקופה העולה על משך המאסר שצפוי כי ייגזר לו, אם וכאשר יורשע. נזכיר, כי העורר נעצר ביום 7.7.12, היינו מזה למעלה מ-5 חודשים. ב"כ העורר טען, כי העורר אינו מודה במיוחס לו, כי בכוונתו לנהל את התיק, ועל כן אם עררו יידחה - הוא יהיה צפוי להיות נתון במעצר זמן נוסף. 

6.         אינני רואה מקום להביע עמדה באשר למידת העונש הצפוי לעורר, אם וכאשר יורשע. הצדדים לא הציגו לפניי פסיקה בדבר רמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג אלו המיוחסות לעורר, וגם אם היו מציגים - יש לזכור כי עניין לנו במקרה בעל נסיבות ומאפיינים ייחודיים.

7.         שמעתי מהצדדים כי בבית משפט השלום קבועה ישיבת לצורך מתן תשובתו של העורר לכתב האישום ליום 18.12.12, היינו בעוד ימים ספורים. אני סבור כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין, יש מקום לקדם את שמיעתו של התיק וזאת הן לנוכח נסיבות הקשורות בתיק עצמו, והן לנוכח האפשרות, אשר לא הובא לפניי מידע ברור ביחס אליה ולפיה, ההליך בבית המשפט הצבאי ממתין לסיומו של ההליך בתיק הפלילי.

8.         לנוכח כל האמור אני מחליט לדחות את הערר תוך שאני קובע, כי מעצרו של העורר יעמוד בתוקפו עד ליום 15.2.13. במידה ומשפטו של העורר לא יסתיים עד למועד זה, ובמידה ולא תהיינה נסיבות אחרות שיחייבו לנהוג אחרת, תפנה המשיבה לבית משפט השלום לקראת מועד זה בבקשה כי יקבע תנאים לשחרורו של העורר.

9.         כאמור, הטענה בדבר משך המעצר הייתה הטענה העיקרית אותה העלה ב"כ העורר. במסגרת הערר העלה ב"כ העורר טענות משפטיות הנוגעות לעבירה של הפרת הוראה חוקית המיוחסת לעורר, כמו גם ליחסי הגומלין בין ההליך הננקט בבית המשפט הצבאי לזה הננקט בבית המשפט השלום. אלא שסבור אני, כי מקומן של טענות אלו להידון במסגרת ההליך העיקרי.

10.        סוף דבר. הערר נדחה בכפוף לקביעתי כי מעצרו של העורר יעמוד בתוקפו עד ליום 15.2.13.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ג, 14 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: